בחרמון


התיעוד הכמעט יחיד לפעילות פלס"ר 7 בחרמון, פרט לתמונות אשר צולמו על ידי לוחמי הפלס"ר עצמם נמצא בספרו של משה גבעתי "המערכה בחרמון".

ב 1 לנובמבר 1973 נשלח עופר גן ביחד עם עמוס בן ישי להעלות בנגמ"ש שלהם כוחות צנחנים למוצב הסורי עקב תנאי מזג אויר קשים. ב 2 לנובמבר צוות זה משתתף בנסיון החילוץ של שי שחם ז"ל לוחם סיירת מטכ"ל אשר קפא למות בשיא החרמון . באותו יום נשלח צוות נוסף של הפלס"ר (שושני, המר וקיטיביץ) גם הוא לחרמון לצורך הסעת כוחות בצירים המושלגים. 

להלן תאור המצב בספרו של גבעתי (עמודים 426-427) "... כאמור, ב 1 בנובמבר 1973 הוחלט בפיקוד הצפון לפנות את הכוח של חטיבה 317 משיא החרמון, והורו למפקד הכוח  לרדת ברגל למוצב 'הפיתולים'. מרבית הלוחמים היו כבר תשושים בשל הקור המקפיא  ומשום שלא אכלו ביממה שלפני כן. לאחר תנועה של שעה התברר למפקדים שהם הולכים במעגל."

מאותו שלב נבנה כוח הפלס"ר ברכבל תחתון עד למצב בו מפקדת הפלוגה הוצבה בו עם רוב הצוותים (צוותים אחרים השתתפו במלחמת ההתשה בכפר נאסאג' בדרום מזרח המובלעת).

ראו להלן בספרו של גבעתי עמוד 482  (יש טעות בשמו של מ"פ הפלס"ר , צ"ל אהוד וייסבלאט):

בתמונות להלן  דני ורברנה ז"ל (שמאל למטה),   גייגר, אפרים, יוזם ומוריס (ימין למטה), שושני (ימין למעלה)).

מאמצע נובמבר הפלוגה משרתת את הפעילות המבצעית בחרמון. היא פותחת את ציר התנועה כל בוקר לעיתים ביחד עם כוחות הנדסה ומעבירה בהם כוחות למוצבים: הסורי, פיתולים ושיא החרמון. בתקופה זו של החודשים נובמבר עד אפריל האקלים בחרמון הוא קר ומושלג באופן קיצוני. התפקוד  בנהיגת הנגמ"ש ועמידה בצריח המפקד ובתא הלחימה מעמידה אותנו בתנאי תיפקוד קשים ביותר. הקור במקרים רבים מגיע ל 5 מעלות מתחת לאפס ולעיתים נמוך יותר, הרוחות הן עזות ופתיתי השלג עפים כמו סכינים באויר. בנוסף לקשיי מזג האויר אנחנו מתמודדים עם הרעשות ארטילריות  ותקיפות  קומנדו סורי על צירי התנועה.

עם שיפור מזג האויר בתחילת אפריל המערכה  בחרמון משנה את אופיה  והופכת להיות רצף של קרבות חי"ר בשילוב ארטילריה כבדה ותקיפות מטוסים. 

פלס"ר 7 היה כוח השריון הראשון של צה"ל אשר הגיע לשיא החרמון בעת שאבטח את פריצת הדרך על ידי דחופורים (עמוד 467 בספר של גבתי):

התמונה צולמה על ידי מיכה ברעם.

באותו יום מיד לאחר פריצת הדרך משה גבעתי מגיע לשיא:

החברה של פלס"ר 7 בעליה לשיא החרמון : עופר המר, סגן עופר גן, סרן אהוד ויסבלט ועמירם קורן



איתמר אושרי (ווטסאפ 16-4-21): מפקד אחד הנגמשים היה דני סילברמן והנהג איתמר אושרי 


ב 27 לאפריל  בעת החלפת כוחות בין  גדוד 202 וגדוד 890 פגע פגז בשטח שבין שני נגמ"שים. שמונה חיילים נהרגו ועוד 7  נפצעו . מסוק שנשלח לחלץ את הנפגעים פגע בקרקע והתרסק וכל צוותו (2 טייסים ו2 מכונאים מוטסים) נספה.  הלחימה סביב שיא החרמון גבתה מחיר כבד.  התקפות  החי"ר והארטילריה כולל קטיושות לא פסקו. 

בלילה שבין ה 1 ל 2 למאי  הקומנדו הסורי  ערך התקפה על  נגמ"ש הנדסה ולאחר מכן על חניון הטנקים בו עמדה מחלקה בפיקוד אבינועם ברוכין מגדוד 82 של חטיבה 7. מט"ק אחד נהרג ושני אנשי צוותו נלקחו בשבי ומט"ק שני  נפצע קשה. גם טנק המ"פ נפגע מ RPG.  על מחלקת פלס"ר 7 הוטלה המשימה  להגיע לשטח,לבדוק את המצב ולחלץ את הפצועיפ :

 

דיין, וולוולה זאב ולדינגר, יהודה ויס, צחי פנק , מוריס בן יעיש  ואמיר מאיר

הלחימה המשיכה בבכל הקטע שבין מוצב הפיתולים, צומת "זפת בטון" על להגעה להסכם הפרדת הכוחות.  הרמטכ"ל  רב אלוף מוטה גור  כתב (ציטוט מתוך ספרו של משה גבעתי בעמוד 526):

פלס"ר 7 היה ללא ספק כוח חיוני  אשר תרם משמעותית בלחימה על החרמון לאורך כל התקופה מנובמבר 1973 ועד יוני 1974.


ת

הפלס"ר בהתארגנות למסדר בשיא החרמון

הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.