סמל איתן גיסין

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : ח' באדר ב' תשי"ד, 13.3.1954

שמות הורים ואחים : אורה ואריה, רענן וירון.

גר : ראשון לציון 

בית ספר : תיכון בברנקיליה שבקולומביה ובאוניברסיטת סירקוז בארה"ב.

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : מוריו וחבריו באוניברסיטת סירקוז בארצות הברית, בשיתוף עם תה"ל ועם בני משפחתו הקימו קרן   למלגה ללימודים על שמו בטכניון בחיפה. הוריו ממשיכים לתרום לקרן זו, שבכל שנה נהנה סטודנט  בטכניון מפירותיה.

אות גבורה : עיטור העוז

ספורי משפחה

• מנצח על הכנת שיעורים

איתן נולד בקיבוץ הסוללים. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בקיבוץ. אף כי קשה להניח שהספיק לקלוט ולהבין את יסודות השיתוף, השוויון והעזרה ההדדית שבחיי הקיבוץ, הרי בשנות חייו הבאות היתה לנו תמיד הרגשה כי העקרונות הללו דבקו בו והוא הגשימם בחיי היום יום.

כשהיה איתן ילד צעיר, נסעה משפחתו בשליחות ציבורית לארצות הברית לשנתיים וכבר אז התעניין באמנות והרבה לבקר עם הוריו במוזיאונים, שם ובאירופה. משחזרה המשפחה לארץ שבה תחילה לקיבוץ הסוללים ואחר-כך, בסוף שנות החמישים, עקרה לקרית-שמונה, ושם למד איתן בבית-הספר היסודי "מצודות". במהירות ובקלות הסתגל לחברה ; היה פעיל בצופים ולמד נגינה בקונסרבטוריון. בעודו תלמיד בכיתות הראשונות של בית-הספר היסודי ידע בעל-פה פרקים נבחרים מספרי הנביאים, שאותם אהב במיוחד, ושירים שאהב, בעיקר משיריו של אלתרמן. איתן ניחן בכשרונות רבים, הצטיין בלימודים והרבה לעזור בסבלנות לחבריו בלימודים.

זכורות לנו תמונות של 4-5 בני עולים חדשים, שהוריהם אינם מסוגלים לעזור להם בלימודיהם בעברית, ישובים בביתנו ליד שולחן עם ספרים ומחברות ואיתן מנצח עליהם בהכנת השיעורים ובהבנת החומר.

• נער חושב, מאופק ובקורתי

 איתן אהב מאוד את נופי הגליל ואת נופי הארץ בכלל, והרבה לטייל עם הוריו ברחבי הארץ. ביום השני לכיבוש הגולן במלחמת ששת הימים התלווה לאביו שלחם שם ולמד להכיר כל פינה בגולן, שעד אז היה רק נוף שנשקף מחלונו, שממנו ניתכת אש אויב. בשבילו, כמו בשביל כולנו, היה הגולן לחלק בלתי נפרד מהגליל ומהמדינה.

בתקופה שהגיע לגיל בר מצווה התעניין מאוד בלימודי היהדות ובקבלה.

בשלהי 1967 שוב יצאו הוריו בשליחות המדינה לקולומביה. עולם חדש, זר לחלוטין, המחייב לימוד 2 שפות זרות – אנגלית וספרדית- והסתגלות לשיטות לימוד חדשות. מספרים הוריו : הפתיע אותנו עד כמה לא נזקק לעזרתנו, ותוך השליש הראשון ללימודיו, היה לתלמיד המצטיין בכיתתו, "שחה" בספרדית ובאנגלית והקדים את האחרים במתמטיקה. כן התעניין באורח החיים, במשטרים ובחיי החברה בארצות אמריקה הלטינית. הוא מצא חברה ורעות בין בני המקום, שהעריצו אותו, אך כמונו התגעגע לארץ ולאחיו הבוגר, שנשאר לשרת בצה"ל. הימים ימי מלחמת ההתשה ורענן משרת בסיני. איתן שותף בכיר לדאגת המשפחה ושומר על קשר מכתבים וחילופי הקלטות עם אחיו, וממנו הוא לומד על כל המתרחש במדינה בעת ההיא.  לנגד עינינו מתגבש נער חושב, שקול ומאופק, אך בקורתי בדרכו שלו, השקטה, על הנעשה בעולם, בישראל ובאמריקה הלטינית, שפער המעמדות בה חריף במיוחד.

• מעבר מהיר מנערות לבגרות

את שנתו הרביעית והאחרונה בקולומביה חי איתן תוך הכנות לחזור ארצה. הוא הגביר קצב לימודיו ומתוך הערכת יכולתו המיוחדת איפשר לו מנהל בית הספר ללמוד במקביל בכיתה י"א וי"ב. באותה שנה סיים את התיכון בהצטיינות ונותרה לו שנה עד מועד גיוסו. בשנה זו הוכיח איתן מעבר מהיר וחד מנערות לבגרות. הוא עבר בחינות כניסה לאוניברסיטה סירקוז בארה"ב במגמה הנדסית. המשפחה חזרה ארצה והוא נותר לבדו באוניברסיטה המרוחקת. עובד ולומד ומספיק תוך שנה אחת להשלים את מחצית לימודי התואר הראשון. הוא סיים בהצטיינות וזכה למלגה לסיום הלימודים, אך משהגיע לגיל שמונה עשרה החליט כי עליו להתגייס לצה"ל, וחזר לארץ. נשיא האוניברסיטה בסירקוז כתב לו מכתב הוקרה והודיעו כי המלגה תישמר לזכותו עד שיסיים את שירותו בצה"ל ויוכל לחזור ולהשלים את לימודי ההנדסה.

• איש בוגר

איתן לא חפץ להצטרף לעתודה האקדמית ובעת הגיוס העדיף את סיירת השריון על פני יחידות מקצועיות, המתאימות אולי לידע הטכני שלו.

בצבא התגלה לנו איתן אחר ועם זאת נשמרו בו כל אותם יסודות אופי והתנהגות שידענו בעבר. הוא היה בקורתי מאוד כלפי הצבא והמדינה, שאותם ראה עתה מקרוב, בעיני איש בוגר ולא כילד וכנער. בשיחות רבות שניהלנו בינינו מתח בקורת על מקצוענות בצבא, על חוסר מקוריות. הוא חיפש את הרוח המיוחדת בצה"ל, שעליה שמע וקרא והתקשה למצאה. רק בשלבים המתקדמים של קורס הסיור, כשהתגבשה אחוות הלוחמים עם חבריו לסיירת, וגם עם חלק ממפקדיו, השתפר מצב רוחו. כנראה בשלב זה גם התחשל הגוף והותאם למאמץ הגופני הנדרש מהסיירים.

את חופשת ראש השנה בילה עם המשפחה באילת. היו אילה שלושה ימים מאושרים ומלאי חוויות עם רקימת חלומות לעתיד. הסיכוי לצאת לקורס קצינים, סיום השירות וחזרה ללימודים. על הכל העיבה המלחמה – כך פירש איתן את מצב הכוננות שהחל כבר אז.

הפרידה האחרונה במוצאי החג היתה שגרתית. מרגיע את סבא וסבתא המודאגים, נשיקות למשפחה ושוב לא ראינוהו.  

ספורי חברים

• "היעוד שלנו הוא הליכה לסיירת"

איתן גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1972 והוצב ליחידת סיור של חיל השריון. כבר בראשית הטירונות חלם להגיע לסיירת. "היעוד שלנו הוא הליכה לסיירת ולא למקום אחר" היה אומר לחבריו. איתן היה מהנדס למחצה כשהתגייס לצבא. הוא יכול היה לעשות את שירותו במסגרת האקדמאית, אבל בחר ביחידה קרבית. במסע המבדקים לסיירת, בחולות רפיח, התקשה איתן בהליכה. כושרו הגופני לא היה מהגבוהים והישגיו הפיסיים היו כרוכים תמיד במאמץ, אבל הוא התגבר על הקשיים משום שהחליט שעליו להיות סייר. הליכתו לסיירת היתה חלק מהשקפת העולם של בן הארץ הזו, הרואה עצמו חייב להקדיש לה מיטב כוחותיו וכשרונו. 

• מקובל ואהוב על כולם

איתן היה מקובל ואהוב על כולם. לכל אדם, גם אם בא מרקע שונה לגמרי מזה שלו, ידע לומר את המילה הנכונה. החן המיוחד שלו, פניו החייכניות והנטיה שלו לעזור לכל אחד משכו את האנשים אליו. מי שהיה בסביבתו רצה להיות קרוב לו, ידיד שלו. גם בחברה סגורה ומתוחה כמו יחידה צבאית לא התנגש איתן עם איש. חבריו לא זוכרים מקרה שבו רב עם משהו. איתן היה בחור פתוח לאנשים, נוטה לקשור קשרים, ער לשיחה, לדעות שונות. הוא אהב להתווכח, לדון בחום על נושאים שונים, ממתמטיקה ועד פוליטיקה, והיה מגן בלהט על דעותיו, לא פעם על חשבון המשמעת הצבאית הצרופה.

איתן היה חבר טוב, מעולם לא סרב לאיש. כל מה שהיה לו, ממשחת נעליים ועד החבילות שקיבל מהבית, היה של כולם. הוא היה קשור מאוד ליחידתו ולחבריו בסיירת.  בראש השנה היה בין המאושרים שיצאו לחופשה. באחד מימי החופשה הופיע בבסיס עם עוגות וממתקים לאלה שנשארו.

• "איתן, זאת המצאה חדשה שלך"

איתן עלה בהשכלתו ובידע שלו על כל חבריו. היה בקיא להפליא במתמטיקה, בפיזיקה, בכימיה ובשאר המקצועות הריאליים. הוא ידע לשיר והיטיב לנגן בגיטרה. אף על פי כן לא היה מתנשא. היו לו מחשבה מקורית ודמיון עשיר.

פעם, במבחן על מרגמה ופצצות, כתב איתן שלמרגמה יש פצצת רסק אויר, דבר שאינו קיים כלל. היתה זו המצאה פרטית של איתן והיתה זו גם הטעות היחידה שלו במבחן. אבל בעז ארד, שהיה המש"ק של איתן, גם הוא בחור חושב ומקורי, קרא לאיתן ואמר לו : איתן, זאת המצאה חדשה שלך. אבל אם אתה רוצה ציון 100 במבחן תכין לי למחר תרשים של פצצת רסק אויר למרגמה 52, ואם זה יתקבל על דעתו של אחד כמוני, תקבל את הציון הגבוה ביותר". איתן ישב על התרשים ולמחרת היום הביא עבודה מפורטת ומושלמת על מבנה הפצצה, על מרכיביה, על מנגנון ההפעלה, בצירוף חישובים של ויסות מהירות הפצצה. הוא קיבל ציון 100 .

• "בקצב שלי"

על אף הקשיים לא ויתר והיה עושה את כל המאמצים כדי להשתלב בקצב הכללי. כשהיה מחליט משהו היה מגשים אותו. בשני מסעי אלונקות של היחידה, מן המבחנים הפיסיים הקשים ביותר בקורס, נשא איתן את האלונקה לאורך כל הדרך, בלי להתחלף ובלי לפצות פה. בשתי הפעמים הלך עד הסוף ובסיום המסע נפל והתעלף. כושר הסבל שלו היה עצום ואי אפשר היה לשמוע מילת תלונה אחת מפיו. למפקדו, שהיה מזרזו במסעות ובריצות, היה אומר : "אני יודע שיש לי כושר נמוך, אבל אל תחכו לי. אני מבטיח לעשות את כל הריצות, מההתחלה ועד הסוף, אבל בקצב שלי". מעולם לא ניסה להשתמט או להשתחרר ממבחנים גופנים קשים, אף כי שני חבריו מהמרפאה היו משחררים אותו ללא היסוס.

היו לו מנהיגות וכושר פיקוד טבעיים. הייתה לו השפעה רבה ומבורכת על חבריו. איתן המוצק היה חייל מצטיין. מילא את כל תפקידיו בנאמנות ובתבונה ונבחר להישלח לקורס קצינים.

במלחמת יום-הכיפורים שירת איתן ביחידת הסיור שלו ברמת הגולן. ביום הרביעי למלחמה, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), הוטל על יחידתו לתקוף כוחות חי"ר וקומנדו של הסורים, שהונחתו בעומק הרמה. אנשי יחידתו יצאו בנגמ"שים לסייע לכוח של "גולני", שלחם נגד הסורים ליד הכפר בוקעתה. פעולת החילוץ הצליחה, הפצועים פונו והנגמ"שים של יחידת הסיור יצאו למשימה נוספת. בדרך הותקף הנגמ"ש של איתן באש כבדה של הסורים, שהיו מחופרים במרחק של עשרות מטרים מהכביש. במטח הראשון נפגעו ארבעה מחבריו של איתן והאש היתה נוראה. כאן איתן התגלה גם כאדם אמיץ לב, קר רוח, היוצא תמיד ראשון לעשות כל דבר, גם תחת אש. הוא פעל בשלווה. בלי הוראה עלה על הנגמ"ש הבוער והוריד ממנו מקלע גדול. אח"כ עלה שוב, כל הזמן תחת אש, הוריד ארגז פעולה וירה בסורים מסביב. תוך כדי נהיגה, נפגע איתן ואיבד את מאור עיניו. הוא לא הוציא הגה מפיו. למרות היותו פצוע, נכנס שוב לנגמ"ש, עלה בידו לגשש את דרכו אל מכשיר הקשר, כדי לדווח על המצב למפקדת היחידה. אלה שנותרו חיים בנגמ"ש החליטו לנסות להיחלץ ממנו, כדי למצוא מחסה.

יצא שוב, הביא רימונים והמשיך להלחם.תוך כדי זינוק מהנגמ"ש וריצה אל עבר תל עפר, שהיה בוודאי מציל את חייו, נפגע איתן ונהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בראשון-לציון. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הוענק לו עיטור העוז על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש.