סמל אליהו משה


סמל אליהו משה
נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

"אני הביטוח הלאומי שלך"

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : כ"ו בסיון תשי"ג 9.6.1953

שמות הורים ואחים : מתילדה ומרקו, ניסים (ז"ל) ואסתר.

גר : בת ים 

בית ספר : בית-הספר התיכון "החשמונאים"

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : צילומים, שמה של בת האח הוא אליאת ע"ש אלי



ספורי משפחה

  • "השכונה"

אלי בלט בבית-הספר היסודי א"ד גורדון וכשסיים קיבל מלגה ללימודיו בבית-הספר התיכון "החשמונאים" בבת-ים. בנעוריו היה אלי פעיל בגדנ"ע-אוויר במסגרת בית-הספר, ועשה ימים ולילות בבניית דגמי מטוסים וטיסנים. אך לימים גברה אצלו אהבת הספורט והוא החל להקדיש את רוב זמנו לכדורגל ולשחייה. מבנה גופו היה חסון ולכן הצטיין במקצועות אלו.

מספר חברו זוהר בלומנקרנץ :"אלי היה חבר ילדות. גדלנו יחד ב"שכונה" בבת ים, שעל גבול יפו. ה"שכונה" היתה מורכבת מערב רב של בנים ובנות יוצאי עדות שונות. אלי היה הבולגרי. מסביב ל"שכונה" היו חולות, אלה שמשו אותנו כמגרש משחקים, בעיקר לכדורגל. אלי אהב ספורט, אהב לבעוט בכדור. בנוסף שחקנו מחבואים. משחקים אחרים בהם הצטיין אלי הילד בביה"ס היסודי היו כדור עף ומחניים. לאלי היו זריקות כדור מדויקות".

  • "אני הביטוח הלאומי שלך"

אלי היה אהוב על כל מי שהכירו. הוא אהב והיה קשור מאוד למשפחתו. ופעם כשאביו היה במצב קשה בשל מחלתו אמר לו אלי :"אני הביטוח הלאומי שלך". אלי היה גאה באופנוע של אביו, מרקו, ששימש כלי למקור פרנסה למשפחה. בין אלי לאחותו המבוגרת ממנו היתה תלות הדדית מלאת אהבה. היה ביניהם קשר הדוק ומיוחד ולכן היה יותר פתוח כלפיה. הוא חלק עמה את חוויותיו.

עם גיוסו לצבא, ידידי המשפחה חזרו ואמרו לאמו שהיא עתידה להתגאות בבנה, עקב היותו חייל קרבי.

מספר חברו זוהר :"בביתו של אלי היה מקלט טלויזיה, מהמשפחות הראשונות שבביתן היה המכשיר. תקופה ממושכת, כילד הייתי עולה אליו מידי מוצ"ש, ויחד היינו צופים בסדרת הטלויזיה פופאי המלח".

  • מושא אהבתן של הבנות

כינוי שהיה לאלי בפי הילדים היה "פליאצו" משום שכך אמו נהגה לקרוא לו ופירושו ליצן. הוא אהב להצחיק. עליז ואוהב חיים היה. הוא היה ילד יפה , עורו שחום ועיניו ירוקות. הוא היה בעל נפש עדינה ורגישה, ששכנה בגוף חסון וספורטיבי. גופו היה גדול ומפותח מכפי גילו. הוא כתב שירים. בשנותיו הצעירות פחד לעלות בחושך במדרגות. אלי היה בעל כבוד עצמי וקפדן לגבי לבושו ומראהו החיצוני. כשגדל והפך לנער הפך מושא אהבתן של הבנות במיוחד, בתיכון החשמונאים. אך כבר כילד נמשכו אליו הבנות. מספר חברו זוהר :"כשלא היינו מתחבאים יחד במשחק המחבואים, היתה תמיד מצטרפת אליו איזו שהיא ילדה למקום המחבוא..."

  • אלי וחבריו

מספר חברו זוהר : התגבשנו קבוצה של נערי השכונה, שנהגנו לצאת ולבלות במוצ"ש, בעיר הגדולה ת"א במועדון ריקודים יוקרתי בשם "הטיפאניס", שהיה שייך למלון דן. דמי הכניסה למועדון היו יקרים במיוחד. אספנו את סכום הכסף הנדרש על מנת שאחד מאיתנו יוכל להיכנס בתשלום מלא למועדון. כיוון שאלי נראה הטוב ביותר, לבוש יפה ובעל חזות מעט יותר מבוגרת מאיתנו, הוא היה זה שנכנס למועדון תמורת תשלום והיו מחתימים את כף ידו בחותמת גומי מיוחדת. החבורה היתה פונה בינתיים למסעדה סמוכה וקונה...ביצה קשה. כעבור זמן היה אלי שב ויוצא מהמועדון. היינו ממתינים לו בפינה מרוחקת ומצמידים את כף היד והחותמת לקליפת הביצה הקשה. צורת החותמת עברה בדיוק מדהים לקליפת הביצה הקשה. בהתאם לצבע החותמת היינו מחזקים את צורת החותמת על הביצה . עכשיו היינו לוחצים, כל נער בתורו, את כף ידו לצורת החותמת שעל קליפת הביצה. היינו נכנסים אחד אחד למועדון, בלא תשלום, כשאנו מציגים על מפתן הדלת את כף ידנו עם החותמת כאילו היינו במועדון ויצאנו להפסקה...

  • "אין לי מזל. זה גורלי ואין לשנותו"

אלי התלבט לגבי המסלול הצבאי. הוא רצה להיות קרבי אך חשב על הוריו. הוא לא האמין במזלו. לא פעם אמר לאחותו האהובה עליו : "אין לי מזל. זה גורלי ואין לשנותו" הוא חשב גם על המוות ואמר לזלמן חברו, שאם ימות, צר לו על הוריו ומשפחתו ולא על עצמו. כמו כל דבר אחר בחייו, כשהחליט על דבר מה הוא הלך על זה בכל הכח והמרץ. כשהחליט כי הוא פונה למסלול קרבי החל להתאמן ולהכין עצמו פיזית לקראת צה"ל, בעיקר עם שכנו יצחק. לקראת גיוסו פנה לקומנדו הימי, התחרט והתנדב לסיירת. אמו, שהיתה חולה בתקופת גיוסו, ניסתה להניאו מכך, אך הוא הגיב בחריפות ומנע כל השפעה מצידה. אהבתו לארץ ולנופיה הייתה שיקול נוסף בבחירת היחידה שהתנדב אליה.

עם גיוסו השתנה אלי מהמוכר והידוע. הפך להיות שתקן ומסוגר בתוך עצמו. בחופשותיו הקצרות לא סיפר על העובר עליו בסיירת ורק פעם אחת ויחידה סיפר לאחותו על חברו. את כל העליזות הטבעית שהיתה טבועה בו ואת רוחו הטובה השאיר אלי לשהותו בצבא ולבילוייו בזמן החופשות, בבית היה מנותק, שומר סוד ומתבדל.

אלי שלנו, נער גבר שהפך עורו ושינה עצמו לחלוטין מיום שנתן עצמו לשירות המדינה.

אלי תכנן והועיד לעצמו מטרות לעתיד. הוא חשב על מקצוע של סוחר, או חבר באגד ואח"כ חשב על לימודים גבוהים. הוא רצה להספיק הכל, ומהר.

 

ספורי חברים

  • ההתגברות על אימוני הסיירת

אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. עוד במבדקי הסיור, לפני סיום הטירונות, ידע אלי שיהיו לו בעיות בסיירת ולכן היסס. לבסוף החליט לנסות ולהשקיע את כל כוחותיו ויכולתו, ואמנם הצליח לעבור את מבדקי הסיור הקשים. התנדב לשרת ביחידת סיור ועבר בהצלחה קורס מש"קי סיור וקורס נהגי טנקים. בקורס סיור משוריין הצטיין אלי כמפקד מעולה בכל סוגי האימונים ובתרגילי האש. ביחידתו, בה השתלב, היה חייל מצטיין, גבוה וחסון, עיניים ירוקות ותמיד היה עליז. הוא היה מקובל ואהוב על חבריו בזכות מזגו הנוח וטוב לבו. אלי ידע תמיד להתגבר ברוח טובה, בכושר גופני מעולה ובידע מקצועי, על האימונים המפרכים בסיירת. די בבדיחה אחת כדי שישכח עד כמה לוחצת האלונקה הכבדה על הכתף הדוויה, עד מה קצרה הנשימה מהסתערויות בעליות התלולות.

  • הבית, הנערות בבת ים

באימונים הקשים די היה בהזכרת שמה של נערה בבית כדי שעיניו יתנוצצו במשובה תחת אגלי הזיעה. היתה לו עמידה גאה, ידיו על מותניו וחיוך על פניו. אלי באוהל סיירים צר, על שמיכות מאובקות, הפרושות על אדמת טרשים בלילות קרה קצרים של שלוש שעות שינה אחרי יום אימונים מפרך, מוצא זמן לשיחה חרישית על הבית, על ההורים, על הנערות בבת ים. אלי היה קשור מאוד למשפחתו, וחבריו מעידים עליו, כי בסדרות ארוכות בשדה ובמסעות ממושכים הרבה לדבר על הוריו, על משפחתו ועל חברתו.

  • "בניווט לילה הכי גרוע ללמוד את הציר"

אלי עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה במסגרת שירותו הצבאי, והיה מאוהב בנופיה של ארץ ישראל. כל ימיו היה חבר נאמן ומסור. במסעות קשים, בהסתערויות ובאימונים היה הראשון להושיט יד לנושאי ציוד כבד, או לכל חבר שהתקשה לעמוד במאמץ הגופני. אלי במסע ליל מפרך בראס-א-טנטורה בסיני עם תרמיל כבד, מקלעון וחגור קרב, דוחף כל הלילה את חברו המתקשה תוך שירה פרועה וקללות.

הוא היה נווט מצטיין והתמצא היטב בקריאת מפות ובהכרת השטח. אלי בהרי חברון, מסתיר בקומתו הגבוהה את השמש הזורחת, פוסע בצעדים איתנים על אדמת טרשים, מטפס על טרסות בבטחון, כאילו אין מכשיר קשר כבד על גבו וחגור קרב על מותניו, מציץ מידי פעם במפה ומאפשר לחבריו להדביקו. "בניווט לילה" היה  אומר "הכי גרוע לשבת וללמוד את הציר, לא נכנס לראש". תמיד ידע את הציר והיה מהלך בלילות הקרים והאפלים כאילו כבר ביקר במקום.

  • "הצבעים משמחים"

אלי מאבטח בצעדת שלושת הימים. יושב בראש גבעה ומעריץ מבעד למשקפת את הססגוניות המרהיבה ואת התנועה הצבעונית. "כל כך הרבה צבעים, הצבעים משמחים" אמר. פעם אמר שרק בצבא למד מה רב ערכו של צבע. צבע השמים, צבע העצים, צבע האדמה. רק את צבע המדים לא אהב ; את האחידות שבצבע המדים. "האחידות משגעת" היה אומר.

  • "אני רוצה לעלות עם חברי לרמה"

אלי לא אמור היה להשתתף במלחמה. מס' ימים לפני כן נענש על שהשעין את נשקו על קיר בשעת שמירה והוכנס לשבעה ימי מעצר בגדוד. לפני העליה לרמה, ב-5 באוקטובר, לא צוות בצוותי הקרב ולא עלה יחד עם חבריו צפונה. למחרת היום שעות ספורות לפני תחילת המלחמה הופיע אלי פתאום. התברר, כי לא יכול היה להשאר בדרום כשהפלוגה שלו נמצאת בכוננות מלחמה בצפון, לא יכול היה להרשות לעצמו לא להיות עם חבריו. אף כי היה במעצר ביקש להפגש עם המג"ד ואמר לו "אני רוצה לעלות עם חברי לרמה". המג"ד הרשה לו לעלות ולהצטרף לחבריו והוא הצטרף לנגמ"ש של עדני ושל גדעון בתור מקלען.

גם כשכבר החלה המלחמה עדיין לא האמין כי זאת באמת מלחמה. הוא היה נרגש ונרעש נוכח האפשרות שחברים שלו עלולים להיפגע או להרג במלחמה. בשלושת הימים הראשונים עשה כל מה שהוטל עליו ופעל היטב. בקרב הראשון בבוקעתה נלחם בחילוץ ופינויי פצועי גולני. המראות היו קשים מנשוא. אחרי שהעבירו את הפצועים לתאג"ד נשבר אלי ופרץ בבכי מהתרגשות, מצער וממתח :"תראה מה עשו להם, לגולני".

לאחר מכן כששמע בקשר את הקריאות לעזרה משטח המארב האיץ במפקדי הנגמ"ש שלו למהר ולהציל את החבר'ה. הנגמ"ש של צוותו היה בודד בשטח ומפקדיו התקשו להחליט מה לעשות, אך הוא לא פסק מלהאיץ בהם לנסוע מהר ולהציל את אלה שנכנסו למארב. אלי השתתף בהסתערות של כוחות צה"ל על הכפר בוקעתה במתקפת הנגד ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973). זמן לא רב אחרי כניסתם לתוך שטח הקרב, נפגע הנגמ"ש מפצצת בזוקה. עוד קודם לכן הוצע לו לרדת למטה, לתוך תא הלחימה ולהרים מ"ג לצוות. אלי סירב ואמר :"אני רוצה לירות". הוא עמד וירה עד שנפגע ונפל.

אלי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.