סמל ויקטור ביסמוט


סמל ויקטור ביסמוט
נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

היה לו הבטחון להחליט לאן ללכת ולקחת על עצמו את האחריות לכך

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : י"ט בשבט תשי"ג, 4.2.1953

שמות הורים ואחים : מרי וכמוס, רחל, דב ופטריסיה.

גר : אשדוד

בית ספר : תיכון דתי באשדוד

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : האחים דב ופטריסיה קראו לבניהם על שמו.

צילומים, מכתבים שכתב, קלטות וסרט שהפיקו אודותיו. הוריו תרמו לזכרו ספר-תורה לבית-הכנסת על-שם הרב הכהן יונתן באשדוד   בית-הספר העל-יסודי המקיף הדתי באשדוד הוציא לאור חוברת והקים אנדרטה לזכר חמשת חללי  בית-הספר, וביניהם ויקטור.


ספורי משפחה

  • "חשתי בו את את הצמאון לדעת הכל"

ויקטור נולד בטוניס. את לימודיו היסודיים סיים בבית-ספר עממי בצרפת, אליה עבר בדרכו עם משפחתו לארץ. הוא משך את משפחתו לעלות עמו ארצה בשנת תשכ"ט (יולי 1969) ואת לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר התיכון-דתי באשדוד. ויקי, כפי שקראו לו בני משפחתו וידידיו, היה תלמיד טוב ביותר בתקופת לימודיו בארץ. כתבה עליו מורתו: ..." דמות אצילה, אדיבה ותמימה, השואפת להגיע לשלמות בכל. חביב ואהוב היה על כולם, מורים ותלמידים, ומסור ונאמן לכולם ולכל אשר הוטל עליו... הוא הפליא באופיו ובתכניותיו, בשקידתו ובדבקותו בלימודים. חשתי בו את הצימאון לדעת הכל וראיתי את עיניו הזוהרות על כל הישג והתקדמות. הוא ניגש לבחינות בגרות רגילות (ללא הקלות המגיעות לעולה חדש) השיג ציונים טובים ובזאת שימש דוגמה וסמל לאחרים".

כשהחל ויקי ללמוד בבית-הספר התיכון, שאליו הגיע במחצית כיתה י', עמד על-כך שלא יינתנו לו הטבות והקלות, הניתנות לעולים חדשים, עקב קשיי שפה וקליטה, ונאבק בכל המכשולים שעמדו על דרכו בכוחות עצמו, כשמטרתו לעמוד ברמת הלימודים של הכיתה הישראלית. שקדנותו וכוח רצונו העז, וכן אמונתו השלמה בדרכו, סייעו לו להגשים מטרה זו. חברים לא חסרו לו, וכל הבאים במגע עמו לא יכלו שלו להעריצו על מסירותו ללימודים. למען הצלחתו בלימודים ויתר על חיי השעשועים והבידור. את רוב שעות הפנאי הקדיש ויקטור ללימוד מתמטיקה. עוד כשלמד בחוץ-לארץ הצטיין ויקטור במקצוע זה, וכנהוג בבתי-הספר שם, זכה כמעט כל חודש בפרס המוענק לתלמיד המצטיין. בהגיעו לארץ, אחרי שהשתלב במסגרת הכיתה, נשלח ויקטור לאוניברסיטת ירושלים להשתלמות במתמטיקה. בזמן חופשותיו היה תמיד מבקר בבית ספרו, וכשהיו חופשותיו ארוכות יותר היה משמש בו בתור מורה.

  • הצורך בעשיה מושלמת

בשעות הפנאי עסק ויקטור בעיקר בספורט. הוא היה ספורטאי מצטיין, במיוחד בשחייה, והגיע להישגים נכבדים. ברוב התחרויות היה ויקטור בין מקבלי הפרסים הראשונים. בתחרות ריצה שנערכה בגבעת וושינגטון, קבע ויקטור שיא בריצת מאה-מטר.

ויקטור היה בחור דתי בכל רמ"ח אבריו, שלם עם עצמו ועם אמונתו. הרגשת הצורך בעשייה מושלמת הדריכה אותו לאורך כל חייו - גם בלימודים וגם בדרכו הדתית. בזכות שלמותו ויושרו עם עצמו, השכיל לנהל חיים מלאי שמחה והנאה. מיום סיום לימודיו התיכוניים החזיק ויקטור עמו ספר תהילים, שלא מש ממנו.

בעיני חבריו לכיתה ויקטור סימל את היהודי הטיפוסי, הגובר על כל התקלות שעומדות לו בדרכו בכוחות עצמיים. היהודי האוהב חיי שמחה ועליזות, אך היודע גם להיות רציני, היהודי השש בחלקו ועושה משנתו קבע.

  • המשפחה והבית היו לויקטור ציר-חיים 

מה שאפיין את ויקי היה חיוכו. אין ויקטור ללא חיוך ואין חיוך כשל ויקטור, בכל מצב ובכל עת חייך. מטבעו אהב עליזות ושמחה. הוא שנא ריב ומדון והיה אוהב חברה ורעות.

המשפחה והבית היו ציר חייו והכל היה בעבורם ולמענם. ויקטור שיתף את אחיו הצעיר בכל חוויותיו ונסיונותיו. היה מספר לו על העובר עליו בצבא ומסביר לו את פעולת הנשק שהביא הביתה. הוא היה כאב צעיר לאחיו ואחותו הקטנים ממנו, פיקח על התנהגותם ולימודיהם ושימש להם מדריך ומורה.

במשך כל שנותיו ניהל ויקטור יומן-חיים, רשם את קורות ימיו ואת מחשבותיו על החוויות שעברו עליו.

את משכורתו הצבאית היה מפקיד בידי אביו, וזה הי הנותן לו דמי כיס. נושא זה של "בנקאות" שימש מקור להלצות ובדיחות בחוג המשפחה. ידי זהב היו לו לויקטור, היה מתקן דברים בבית, מרכיב מערכות חשמל ואף רצה לצבוע את הדירה, אך לא הספיק.

ספורי חברים

  • ויקטור והמפה

ויקטור גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס לסיירי שריון הוצב ביחידת שריון כסייר. היה אחד החיילים שקשה להבחין בהם בהתחלה. הוא לא ניסה להתבלט ביחידה, המורכבת ברובה מצברים וקיבוצניקים, אך מי שהכירו ידע שיש בו הרבה יותר ממה שנראה בו.

בניווט היה הטוב ביותר בפלוגה. הבטחון שלו היה מתגלה כשהיינו נעצרים בניווט ומתלבטים. ויקטור היה מתבונן בשטח ובמפה, מראה כיוון, צועד בראש – ותמיד היינו מגיעים. היה לו הבטחון להחליט לאן ללכת ולקחת על עצמו את האחריות לכך. ויקטור מעולם לא טעה. היו בו איזה חוש נדיר וידע עצום, שהביאו אותו תמיד עם כל "הקודים" הנדרשים לנקודה מהר יותר מכולם. החוליה של ויקטור תמיד היתה מגיעה ראשונה ולא קרה שויקטור ישבר מקשיים שהתעוררו בניווט.

  • "שמעתי שמחר יוצאים כולם לחופשה"

ויקטור הביא הווי מיוחד לפלוגה. זה התבטא בשנסונים שהכניס לפלוגה, שירים לא מוכרים של מוריב שבלייה ובורביל. בכל ערב הווי היינו שרים אותם כשקולו של ויקטור נשמע מעל כולם. ויקטור היה המורה לצרפתית של החבר'ה.

היה גבוה, ממושקף, בעל סבר רציני, וקשה היה להאמין שיש בו עליזות כה רבה. היה לו חוש הומור מיוחד. היה יכול לשבת ולמתוח חבר'ה עד קצה גבול היכולת, עש שהיו משתגעים מרוגז והוא צוחק את הצחוק המיוחד שלו. אפילו כשויקטור היה עושה איזה תעלול למישהו, לא היה איש נוטר לו טינה. הוא היה מחייך את החיוך הממושקף הממזרי שלו ותמיד נדבקת בו.  נושא המתיחות העסיק אותו.

היה נכנס לחדר ולוחש למישהו באוזן, בד"כ לאיציק שוימר, שהיה "חולה" יציאות : "תשמע איציק, שמעתי שמחר יוצאים כולם לחופשה". ההוא היה קם ומשתולל, רץ לשאול לברר. ויקטור היה מתפתל מצחוק ולא איכפת לו שהבחור רץ, ניגש למפקדים, הופך עצמו לבדיחה.

  • "מטלית הפלאים"

ויקטור היה חייל נקי, מצוחצח ומסודר מאוד. היה ידוע כמצחצח נעלים הטוב בפלוגה. היתה לו בתיק מטלית סגולה " מטלית הפלאים" היה קורא לה במבטא צרפתי. בעזרתה היה מבריק את נעליו למסדר הבוקר כרס"ר מחנה ונותן לכולם להשתמש בה. החבר'ה היו עומדים בתור לקבלה ממנו. 

בנשק ובמסדרים היה תמיד מצטיין. בטיפולים ובעבודות צוות היה יסודי, אפילו יותר מהמפקדים. ויקטור היה מטפל בכל הדברים בנגמ"ש כאילו היו משהו אישי שלו.

  • בחור דתי בכל רמ"ח אבריו

החבר'ה מגיעים לשלב ששמים פס ונמאס להם, אבל אצל ויקטור תמיד היתה הרגשת צורך בעשיה מושלמת וזה הדריך אותו בכל והתבטא גם בדת. הוא המשיך לקיים את אורח חייו הדתי גם בתקופת שירותו בצבא. לא היה אכפת לו לרוץ כל יום ובשבתות ולנדנד לחבר'ה עם הצחוק שלו, כדי לאסוף מניין. עשינו זאת רק בשביל ויקטור. ויקטור היה הולך עם הראש באדמה כשלא הצליח לאסוף מניין. זה יהה כאב אישי ואפילו חבר'ה חילונים בלי קשר לדת, כשויקטור ביקש, היו רצים עמו להתפלל. ויקטור היה היחיד שהצליח לסחוב את ה"גוים" בפלוגה לתפילה בציבור, כשהוא מדריך אותם בהלכות התפילה.

ויקטור שילב בתוכו את כל מה שמצפים מעולה חדש. עם כל קשיי השפה היה ללוחם מעולה, לנווט הטוב בפלוגה. בחור דתי בכל רמ"ח אבריו, עם יכולת התחברות מפתיעה עם כל אחד בפלוגה, אפילו היה רחוק מהשקפותיו ומדרכו.

בשעות המאוחרות של הלילה, עייף ורצוץ אחרי יום ארוך של עבודה ואימונים, היה ויקטור מוצא לו פינה באוהל ומתפלל בשקט תפילת מעריב.

ויקי שנא מלחמות - ובייחוד שנא את מלחמת יום-הכיפורים, שפגעה בשלמות האמונה שלו. חילול קדושת יום-הכיפור היה הדבר הנורא ביותר שקרה לו מימיו.

בקרב שהתחולל ברמת-הגולן באזור בוקעתה ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע ויקטור מאש נ"ט ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים, אחיות ואח. לאחר נופלו הוסמך כבוגר הקורס למש"קי-סיור.