סמ"ר יוסי אור


סמ"ר יוסי אור
נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

"אני לא אוהב צבא, אבל אני חייל טוב".

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמ"ר

נולד : י"ב באלול תשי"ג, 23.8.1953

שמות הורים ואחות : חיה ושלום, רותי

גר : קיבוץ משמר הנגב

בית ספר : יסודי ותיכון בקיבוץ

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : הוריו וחבריו בקיבוץ משמר הנגב הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה תולדות-חייו וקטעי מכתבים ששלח מן הצבא.  האחות קראה לבנה על שמו.


ספורי משפחה

  • יוסי לא אהב שיחלקו לו תשבחות או ימנו את מעלותיו בפניו

יוסי שלנו איננו עוד. לרגעים נדמה, שהנה הוא יכנס, ישב איתנו ושוב יספר דבר מה בשקט שלו, בלגלוגו הקל והטוב ובחיוכו הנבון. יוסי לא אהב שיחלקו לו תשבחות או ימנו את מעלותיו בפניולעיתים נדמה היה, שהוא עשה הכל כדי למנוע אפשרות כזו. הוא מיעט לדבר על עצמו ועל מעשיו. גם כאשר היה שותף פעיל ואפילו יוזם ומבצע דברים, היה מספר עליהם בלשון אובייקטיבית, כאילו רק במקרה נקלע לתוכם.

  • מה שאפיין אותו היו התום ויושר לבו

יוסי היה טוב ומוכן לעזור לכולם. תכונה זו תמיד התבלטה כשהיינו זקוקים לעזרתו. כשהיה אחראי לטיול או לעשיה כלשהי דאג לסידורים השונים עד הפרט האחרון. היה מסוגל עבוד שעות על משהו ובלבד שזה יהיה טוב ונוח לכולם. בשיעורים היה תמיד מוכן לעזור לכל אחד ובכל נושא, אפילו אם הוא עצמו טרם סיים את עבודתו.

אהב במיוחד מתמטיקה ופיזיקה והיה מוכן להשקיע הרבה בלימודים אלה. היתה לו סבלנות רבה. הוא התמיד בעבודתו בענף המטע ועבודת הגמר שלו היתה על הנושא : מחקר על התעוררות עצי פרי נשירים.

יוסי היה ישר עם עצמו ועם הזולת ודובר אמת. לא זכורה אפילו פעם ששיקר. אם ניסה פעם להגיד לא אמת, היה מיד פורץ בצחוק, פשוט, לא יכול היה לשקר. 

  • אהב לצחוק והחיוך היה שרוי תמיד על שפתיו

יוסי לא עמד בפני פיתוי הממתקים. יותר מפעם עצמתי עין כאשר היה מגניב בזמן השיעור סוכריה לפיו. יוסי היה בעל חוש-הומור רב ועליז מטבעו. הוא אהב לספר בדיחות וסיפורים משעשעים אך משום מה יצאו לרוב משובשות והוא התפלא אח"כ שלא צוחקים. יחד עם זאת ידע להיות רציני מאוד, לשקול דברים בכובד-ראש וליטול על עצמו אחריות מלאה על כל אשר עשה. הוא היה ישר עם עצמו ועם הזולת. לדברי מחנכו היה מהיר-תפיסה ובעל כוח רצון. הוא רצה להבין תופעות שנתקל בהן, לעמוד בכל הדרישות והאתגרים ומגיל צעיר דרש לעשות הכל "כמו הגדולים".

  • סיירת טפליין

בילדותו היה קטן קומה ותמיד חש כאילו עליו להתמודד עם עובדת היותו "הבנימין של החבורה". יוסי היה הקטן בכיתתו, צעיר בשנה מחבריו, אך תמיד הקפיד לא לפגר אחריהם, הן במאמץ השכלי והן במאמץ הגופני. מעולם לא ביקש ואף לא הסכים לקבל הקלות כלשהן בשל גילו. יוסי, שהיה הצעיר בכיתתו, סיים את לימודיו בטרם מלאו לו 17 שנה. היה מאוד קשור למשפחה ולחברים, יחד עם זאת ביקש להתקבל כחבר בקיבוץ ולהישלח, במסגרת החברות, לשנת שירות בקיבוץ עין זיוון. הוא אהב את הגולן והכיר אותו היטב. חלק מהזמן שעשה בעין זיוון עבד במה שאנשי הגרעין כינו "סיירת טפליין". היו אלה סיורי ג'יפים לאבטחת קטע צינור הנפט העובר בגולן. הוא האמין באפשרויות ההתישבות החדשה בגולן וחשב שעליו לתרום את חלקו בה.

  • היה מתאר לנו נופים ואתרים , נפעם מיופיים

יוסי אהב את הארץ, את מרחביה ונופיה, אהב טיולים וסיורים והיה מוכן תמיד להכיר מקום נוסף, אתר נוסף שעדיין לא ביקר בו. זמן קצר לפני המלחמה סיים קורס מדריכים לידיעת הארץ בצבא והיה מלא התלהבות מהלימודים. היה מתאר לנו נופים ואתרים, נפעם מיופיים מתכנן לבקר בהם שוב ולהראותם לנו.

  • "אני לא אוהב צבא, אבל אני חייל טוב"

יוסי לא אהב משמעת צבאית או גינונים צבאים, אבל היה מקפיד מאוד על מילוי חובותיו, על עשיה מדוקדקת ואחראית. היה לו חשוב סדר ונקיון. כשבקרנו אצלו בערב יום הכיפורים במחנה הצבאי, כשהכל כבר היה מוכן לתזוזה, עדיין התהלך במכנסיים קצרים לבנים. כשהערנו לו על כך אמר לנו בחיוכו הקונדסי : "תמיד יש זמן להכנס למדים". הוא הקפיד על הדברים שנראו עקריים בעיניו. פעם אמר לנו : "אני לא אוהב צבא, אבל אני חייל טוב".

הוא הלך בדרכו הישרה והאמיתית. לכך חינכנו אותו.לראות בקיום העם והארץ צו ראשוני, מטרה עליונה. היה זה טבעי שהוא התנדב ליחידה שיש בה אתגר וסיכון, שימצא בקו הראשון, שילחם על ישובי הרמה ושהצלת חבר תעמוד אצלו מעל לכל שיקולי הזהירות.

ספורי חברים

  • הבחור הכי עגול בעולם

יוסי גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1972 ויועד לחיל האויר. בשל פגם בשמיעה הוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות עבר קורס מש"קי סיור והוצב לפלוגת-סיור של חטיבה נודעת בחיל השריון. הוא היה חייל ומפקד טוב. דמותו לא תאמה את טיפוס החייל. הוא היה קטן קומה, שמנמן ועדין ואהב חיי נוחות. הכל היה עגול אצלו, לא רק פניו, ותמיד היה מחייך בטוב לב. כשחבריו היו אומרים לו שהוא "הבחור הכי עגול בעולם" היה צוחק לפחות כמוהם.

  • "כדי שיהיה נוח"

קשה לזכור אותו בלי סוכריות טופי או שפופרת של חלב משומר בפה. תמיד החזיק מלאי של ממתקים. הוא היה מהש"ק המסודר והמאורגן ביותר בפלוגה. היה מצויד תמיד לא רק בשביל עצמו, אלא גם בשביל חבריו המש"קים ובשביל פקודיו. הוא היה אספן. כל מה שמצא, ממטלית ועד נשק, היה אוסף אליו ומסדרו בקפדנות בארגז הציוד שלו, וכשהיה חסר משהו לאחד מחבריו היה נותן לו, כדי שלא יצטרך לחתום על טופס אבדן ציוד. לניווטי ג'יפים היה מופיע תמיד עם פרימוס ופינג'אן, "כדי שיהיה נוח".

  • "זה פשע לישון בלילה בלי פיז'מה"

את החדר שלו הפך לארמון. תלה תמונות על הקירות, סידר מערכת חשמל משוכללת, כך שאפשר היה לכבות את האור בלי לקום מהמיטה, והיה מקפיד שהחדר יבהיק מנקיון. תמיד, גם בימים קשים, היה מתקלח לפני השינה, פורש סדין, מניח כרית ונכנס זורח למיטה. "זה פשע לישון בלילה בלי פיז'מה", היה אומר. גם בתנאי שדה היה שומר על כל כללי הנקיון. בקיץ היה תלוי מעל מיטתו מאוורר שהתקין לו ולחבריו. הוא עשה הכל כדי שהחיים בצבא יהיו נעימים ו"אזרחיים" ככל האפשר.

  • עשה את הכל בכח הרצון ובמשמעת העצמית שהטיל על עצמו

לא היה לו כושר גופני מעולה. הוא לא היה חייל לדוגמה ולא התאמץ להיות אחד כזה. הוא היה מתקשה בריצות ובמסעות, אבל עשה את הכל בכח הרצון ובמשמעת העצמית שהטיל על עצמומעולם לא סירב לאחד מחבריו המש"קים שביקשו להחליפו בריצת לילה. כושר הארגון שלו והסדר המופתי חיפו על מגרעותיו כחייל. כשהיה צריך לחתום על ציוד, להכין נגמ"ש ים ליציאה – עבודה מייאשת – יוסי היה משתלט על העניין בקלות ומסדר את הכל.

  • לא היה צריך לבקש אותו משהו פעמיים

הוא היה בחור עליז והיתה בו שמחת חיים בלתי רגילה. אהב לארגן ערבי הווי ולצחוק. "מספיק שהיה קצת שמח והיתה אוירה", מספר אחד מחבריו, "היה קם יחף, במכנסיים קצרים, ומתחיל לרקוד ולהשתולל" הוא לא היה מאנשי הסגל האדישים והשקטים. חשובים היו לו המורל והגיבוש הפלוגתיים. הוא דאג לקיום ערבי פלוגה, לשירה בצוותא אחרי יום אימונים.

טוב הלב שלו ממש זעק לשמיים. מעולם לא סירב לקום בבוקר ולערוך מסדר בוקר כשלא היה זה התור שלו. " לא היה צריך לבקש אותו משהו פעמיים", סיפר אחד המש"קים, "בלי מילה נוספת היה עושה כל דבר, עם חיוך ועם גומות חן ענקיות בלחייו. הוא היה מוכן לעשות הכל, מכל הלב ובלי חשבונות". כאשר היה חסר משהו בפלוגה, אם זה ממטרות וצנורות לטיפוח הדשא לפני חדרי הלוחמים והסגל ואם גוף חימום או כל דבר אחר, היה יוסי נעלם לכמה שעות, ממהר למשקו וחוזר עמוס כל טוב.לא פעם היה מחליף את אחד המש"קים כדי שיוכל לצאת הביתה במקומו, אף כי היה קשור מאוד לביתו בקיבוץ ובמיוחד להוריו. הוריו הירבו לבקרו בבסיס ותמיד היו מביאים איתם ארגז פירות וממתקים.

  • יוסי שהיה עייף אחרי כמה לילות ללא שינה, נרדם וישן בתוך הפגזה

גם במלחמה לא ויתר על הציוד שלו, וכשניתנה הפקודה לקשור את כל הציוד בחוץ, סירב והכניס את מערכת הציוד שנלוותה אליו תמיד לתוך הנגמ"ש. בכלים של מפקד הפלוגה ושל סגנו נמצאים בד"כ המש"קים והחיילים הטובים ביחידה. יוסי אור אולי לא היה מהלוחמים הטובים ביותר, אך איציק מבורך, הסמ"פ, בחר דווקא בו הודות למזגו הטוב ולהיותו מארגן מעולה.

בערב יום הכיפורים תשל"ד עלו אנשי פלוגת-הסיור שלו לרמת-הגולן ולחמו שם בקרבות רבים בשלושה הימים הראשונים של המלחמה. ביום הרביעי למלחמה ירד להציב נרות עשן ושכב לידם כדי להפעילם בשעת הצורך. אותה שעה היתה הפגזה ופגזים נפלו ללא הרף סביבו. יוסי שהיה עייף אחרי כמה לילות ללא שינה, נרדם וישן בתוך הפגזה.לקרב ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נכנס עם איציק מבורך ועם חייליו . נפגע הנגמ"ש שלו פגיעה ישירה ויוסי והחיילים  נהרגו במקום.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ משמר-הנגב. השאיר אחריו הורים ואחות.