סרן אמיר אבנור


סרן אמיר אבנור
נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

"תנאים סבבה, שטח פלטו"


פרטים ביוגרפיים:

דרגה : סרן

נולד : כ' טבת תשי"ב, 18.01.1952

שמות הורים ואחים : דורלי ואשר, בנצי

גר : קרית טבעון

בית ספר : יסודי באילת ותיכון בקרית טבעון (מגמה ריאלית)

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : צילומים ומכתבים


סיפורי משפחה

  • "אתה יודע, אבא, כל הפרות האלה אינן שלנו, הן של שלמה הרפתן..."

הזוכר אתה, אמירי, את שדות המרעה של קיבוץ העוגן, הקיבוץ שנולדת וגדלת בו? פעם, ביום אביב בהיר – היית אז כבן ארבע – טיילנו שם בין הפרות ואתה אמרת במפתיע : "אתה יודע , אבא, כל הפרות הללו אינן שלך, ולא שלי, ולא של כל חברי הקיבוץ. כל הפרות הן רק של שלמה הרפתן, כי הוא מטפל בהן והוא מכיר את כל הפרות בשמותיהן". מאותו יום היית נוהג להסתלק מהגן, והרפתנים באו לספר לנו, שאתה מבקר תכופות ברפת, "עוזר" להם בעבודה ולומד להכיר את השמות של הפרות. היית משוטט במרחבי הקיבוץ, סקרן וצמא דעת, עד שהכרת את כל ענפי המשק, את כל הציוד החקלאי ואת כל המכונות של בית החרושת. התחושה הזאת, שהשייכות והבעלות מחייבות ידע, התמצאות ובקיאות, השתרשה בך בגיל רך ביותר והיתה אחת מתכונות היסוד שלך.

  • "...אל תצודו ואל תהרגו אותם, כי הם יפים, לוהטים וזוהרים רק כשהם חיים, רק אם נותנים להם לחיות..."

באילת נבטו בלבך כמה אהבות גדולות : האהבה לנוף המדברי של הנגב, אהבת הטיולים בהרים ובוואדיות הפראיים, והעזה מכולן – אהבתך למצולות ים אילת. שעות על שעות היית צולל ומתענג על שפעת הצבעים והצורות של האלמוגים, הדגים, הקיפודים, הצדפים, ופרחי כוכבי הים וסוסוני הים למיניהם. שעות על שעות היית עוסק בציוד תת ימי, אך מעולם לא פגעת בדגי נוי האסורים בציד. הזוכר אתה את המשפט שכתבת בחיבורך על דג השמש ? "...אל תצודו ואל תהרגו אותם, כי הם יפים, לוהטים וזוהרים רק כשהם חיים, רק אם נותנים להם לחיות..."

  • " הוא מגיע תמיד לפתרון הנכון בדרך עקלקלה וארוכה יותר, אבל בדרך מקורית שלו, מיוחדת לו"

נזכר אני ב"יום הורים" אומר לנו ויקטור, המורה למתמטיקה : "אמיר שלכם רחוק מלהיות עילוי במתמטיקה, אבל משגעים אותי שיעורי הבית שלו. אף פעם אינו פותר את הבעיות בדרך הרגילה שלימדתי בכיתה. הוא מגיע תמיד לפתרון הנכון בדרך עקלקלה וארוכה יותר, אבל בדרך מקורית שלו, מיוחדת לו".

היית בקורתי מאוד, אך יסודי ומעמיק, כופר במוסכמות, אך לא כופר בעיקר, שובבי ונערי בהתנהגות, אך בעל סולם ערכים בוגר ומגובש. תלמיד חרוץ, סקרן וצמא דעת, בולע ספרים בהספק בלתי רגיל, צובר ידע בשטחים רבים ומגוונים, קורא אפילו את ספר הבישול של אמא מאל"ף ועד ת"ו, מפתח דרכי מחשבה עצמאיות, מקוריות ובקורתיות.

  • הוא החל לפתח תודעה ביטחונית והכרה במצבה המיוחד של מדינת ישראל, המוקפת שכנים עוינים

באילת נסענו פעם לחוף הדרומי והגענו עד טאבה. שם, בגבול מצרים דאז, הראינו לך שאילת גובלת עם שלוש ממדינות ערב. היית אז כבן שבע ולא שמנו לב באותו מעמד עד כמה התרשמת מהגבולות העוינים מסביב ; אך למחרת היום בקשת בתוקף לבקר בנמל, כדי לראות מקרוב את כלי השיט החמושים של חיל הים. ומאותו יום היית חוזר ומצייר כמעט כל יום, במשך שבועות רבים, אניות משא בגודל דף מחברת, אניות עמוסות לעייפה עשרות מטוסים, תותחים וטנקים זעירים זעירים, צפופים ודחוסים. בעזרת הציורים הילדותיים של אניות הנשק בראת לעצמך הרגשה של עוצמה צבאית והתגברת על הפחדים והחרדות שתקפוך נוכח הקרבה המוחשית של המדינות האויבות. אך תחושת הסכנה וההכרה שאנו עם במצור וחייבים להתעצם יום-יום לא הרפו ממך מעולם וליוו אותך תמיד במחשבותיך.

  • עכשו כשהוא שותק, אני מתחיל לדאוג."

היה מובן מאליו,שבצה"ל תתנדב ליחידה מובחרת. לחופשותיך הקצרות הגעת הביתה עייף וסחוט. אנו, ההורים, שהינו אך מעט במחיצתך. שעת החסד שלנו היתה בשבתות, בשעת ארוחת הבוקר. אז היינו יושבים יחד, כל המשפחה ומשוחחים, לרוב על ענייני הבטחון. שנות שירותך הסדיר היו שנים של שביתת נשק ורגיעה. אבל אתה לא היית שותף לדעות שמזומנות לנו שנים ארוכות של רגיעה. היית מודאג. באחת השיחות אמרת : "סאדאת הפסיק לדבר על מלחמה : זה מדאיג אותי. כל זמן שנתן לנו אולטימאטומים עם תאריכים מדויקים – ישנתי בשקט. עכשו כשהוא שותק, אני מתחיל לדאוג." היית בוודאי חייל טוב, כי התמסרת לתפקידיך בצבא מתוך הזדהות מלאה עם ישותנו בארץ הזאת ועם זכותו לחיות בה.



סיפורי חברים

  • "...עכשיו יש לכם עסק עם מפקד מחלקה קפדן יותר"

אמיר גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970. הוא התנדב ליחידת הסיור המובחרת של חיל-השריון. הוא השתלם בקורס סיירים ובקורס מש"קי-סיור ולאחר תקופת שירות עכר בהצלחה את מבדקי הקבוצה ונשלח לבית-הספר לקצינים של צה"ל. את קורס קציני-חי"ר סיים בהצלחה ואחרי-כן סיים אף קורס קציני סיור בבית-הספר לשריון. כמו-כן השתלם בקורס צניחה וזכה לענוד כנפי-צנחן. אמיר הוצב כמפקד מחלקה, לפלוגת הסיור של חטיבה 7. הוא הגיע לראשונה לפלוגה באחת הסדרות בקורס הסיור. כבר במסדר הכלים הראשון הדהים את חניכיו ביחסו הקפדני לכל נושא. הוא לא ויתר על שום פרט, דרש מחייליו רמת ביצוע גבוהה, ודרש לא פחות מעצמו. "חבר'ה," אמר אחד ממפקדי הכיתות במחלקה של אבנור אחרי המסדר הראשון, "עכשיו יש לכם עסק עם מפקד מחלקה קפדן יותר ואתם תרגישו זאת כבר עכשיו. לכן כדאי שתקדישו יותר תשומת לב לכל".

הוא היה מפקד מחלקה קפדן, שדרש מחייליו שלמות בביצוע המשימות שהוטלו עליהם. עם זאת, מעולם לא דרש מחייליו לבצע דבר שהוא לא ביצע בעצמו. הוא שימש דוגמה אישית למופת ונמנה עם אותם מפקדים שדגלו בסיסמה: "אחרי"

  • "תנאים סבבה, שטח פלטו"

אבנור היה גבר מרשים, גדול, נאה, בלונדיני והיתה לו עמידה שאפיינה אותו ושהפכה כעבור זמן קצר נושא לחיקויים במחלקה – עמידת פיסוק רחבה, הידיים על המתניים והחזה בולט קדימה. השיחה שלו היתה לא פחות מרשימה, מלאת בדיחות, מילות "סלנג" ודימויים מוזרים. האימרות שלו – כדוגמת "תנאים סבבה, שטח פלטו" – היו עד מהרה לאימרות מקובלות על כל הפלוגה.

הוא היה בחור מיוחד במינו, שונה מכל הקצינים האחרים, קצין "גזעי", נושא לחיקויים אינסופיים של חייליו.

  • ... המשחק הזה נגד את דעותיו ואת השקפותיו על יחסי חיילים וקצינים בצה"ל.

היה לו בטחון עצמי רב של אדם המכיר בערך עצמו והיודע את כוחו. היו לו גם כבוד עצמי רב וכבוד לדרגתו. בשבוע השני לבואו לפלוגה בילתה היחידה יום משחקים בכנרת. תוך כדי משחקים זרקו חיילים אחדים את מפקדיהם למים. הוא נאבק בהם בכל כוחו העצום. המשחק הזה נגד את דעותיו ואת השקפותיו על יחסי חיילים וקצינים בצה"ל. הוא התקומם בכל ישותו נגד זריקת קצין למים, אפילו נעשה הדבר מתוך צחוק. אחרי מאבק עקשני גבר על החיילים שניסו לזרקו למים. אחר כך אסף את כל המחלקה והצעיד את החיילים, עם הבגדים עם החגור ועם הנשק, אל תוך המים, כשהוא צועד בראש. זה היה מעין אות אזהרה מצידו וסימן גבול למשחקים שאפשר לשחק איתו.

  • לכל מה שעשה היו סגנון וצורה מיוחדים

אמיר היה ישר בצורה קיצונית ודרש יושר מוחלט מחייליו.. הוא היה אמון לפקודיו אבל היה קשה להערים עליו. הוא דרש הסבר מדויק לכל בקשה. כאשר השתכנע, היה נוהג מעל ומעבר למקובל. אישר יציאות מיוחדות למי שהיו לו בעיות בביתו : העניק יחס אישי לכל אחד. הוא דאג לפתרון הבעיות האישיות של חייליו, ידע להקשיב לדברים שהעלו לפניו ועשה כל אשר יכול כדי לסייע לפקודיו. כאשר הוריו של אחד מפקודיו, בן יחיד, דרשו להעביר את בנם ליחידה אחרת, קרובה יותר לביתם, נסע אליהם אמיר כמה פעמים, על חשבון חופשותיו, כדי לשוחח איתם ולשכנע אותם להשאיר את בנם ביחידה.

 בסיום קורס סיור העניק באופן אישי את הכנפיים לחייליו במסדר צנוע. לכל אחד היה לו מה לומר, משהו אישי ויפה. כשם שכיבד את עצמו כך כיבד את חניכיו.

לא פעם נקרע בין הגישה הצבאית לבין הגישה האישית, האנושית. הוא היה סבור, שבצבא יש לנהוג בדיוק לפי התקנות, ללא פשרות וויתורים, אך היה נאבק עם עצמו רבות לפני שהטיל עונשים. הוא היה מסוגל להעניש קשות חייל שהתבטא בזלזול כלפי חברו. בשעות הקשות של האימונים והפעילות המבצעית, ידע להפיג את המתח הרב ולהיות לחייליו חבר וידיד.היה בו שילוב של קצין קפדן, מושלם, השומר על מרחק מחייליו, ושל איש חברה בעל חוש הומור מיוחד, המסוגל לשכוח שהוא קצין בין חניכים. חניכיו זוכרים את היום באחת הסדרות הקשות שבו סיפר אמיר במשך שעות בדיחות וסיפורים ו"השכיב" אותם מצחוק. "יחד עם זה" אמר אחד מחייליו, "הוא לא נתן אף פעם את ההרגשה שניתן לפרוק אצלו עול".

כשם שדרש יחס של כבוד לקצין, כך חשובים היו בעיניו היחסים בין החיילים. הוא ידע, כי ביצוע מדוקדק של הפקודות וחיפוש תמידי אחר השלמות, יביאו להעלאת רמת היחידה. הוא דאג לא רק למערכת היחסים שבין המפקד לחייליו, אלא למכלול היחסים שבתוך המחלקה. ביחידה שלו שררה אווירה טובה, מבוססת על יחסי-ריעות וחברות, שנקשרו באימונים הקשים ובפעילות המבצעית.

  • היה בטוח ב"נצחון העצום" של צה"ל

בתוקף תפקידו כמפקד מחלקה הועלה לדרגת סגן. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה הסיירת בקרבות הבלימה וההבקעה ברמת-הגולן. בקרבות הקשים התגלה אמיר כמפקד מעולה. הוא המשיך לשמור בקפדנות על הסדר והמשמעת, ועם זאת הסיר את המחיצות שבינו ובין חייליו. הוא הצטרף לפקודיו בשמירה, אכל יחד עמם ועודד אותם בשעות הקשות של הלחימה. הוא הצליח להחדיר בהם את ביטחונו העז ביכולתו ובכוחו של צה"ל להשיג ניצחון ולהדביר את האויב. גם במלחמה הקפיד על סדר מופתי בכלי שלו ועל שלמות הציוד. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) עלה כוח מהחטיבה שלו על מארב, שהציב האויב. את הקריאה לעזרה משטח המארב שמע כאשר היה תחת פיקודו של מפקד החטיבה. הוא היה לוחם אמיץ, מפקד בעל תחושה של שליחות ושל אחריות עליונה. בלי רשות מהמח"ט מיהר לשטח ונכנס לתוכו להגיש עזרה. עזרה לחברים במצוקה היה ערך עליון במסכת הערכים שלו.תוך-כדי התקדמות בשטח, תחת אש עזה, נפגע הרכב שפיקד עליו והוא נפצע פצעים אנושים בחלק גופו התחתון. הוא הספיק עוד להסתובב ולצעוק "היחלצו" ואז נפל.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-טבעון. השאיר אחריו הורים ואח.